הקלטה של שיחה או סרטון של אירוע עשויים להיות ראיות משמעותיות דווקא מפני שהם מאפשרים לבית המשפט להתרשם מתיעוד שאינו תלוי רק בזיכרונו של עד. אבל כאשר ניתן ליצור קול משכנע של אדם שלא דיבר, או לשלב פני אדם בסרטון שבו מעולם לא השתתף, עצם העובדה שקיים קובץ שמע או וידאו אינה מבטיחה שהוא משקף אירוע שהתרחש.
הקושי רחב יותר מיצירת סרטון מזויף מאפס. בינה מלאכותית יוצרת מסוגלת לשנות תיעוד קיים, להחליף פנים, לסנתז דיבור ולהתאים תנועות שפתיים. התוצאה עשויה להיות משכנעת גם כאשר חלק מן האירוע תועד באמת. מנגד, עצם האפשרות לבצע מניפולציות כאלה מאפשרת לבעל דין לטעון שהקלטה אמיתית היא דיפ־פייק, בלי שיש בידיו ראיה לכך.
אלה שני סיכונים שונים: הכנסת ראיה מפוברקת לתיק, וערעור בלתי מבוסס על ראיה אותנטית. הדין צריך להתמודד עם שניהם, בלי להפוך כל הקלטה לחשודה ובלי להעניק חסינות לראיה דיגיטלית רק משום שהיא נראית אמינה.
מי נדרש להוכיח שההקלטה אותנטית
בדין הישראלי יש להבחין בין הוכחת תנאי הקבילות של הראיה, המשקל שיש לייחס לה והבירור הדרוש בעקבות טענה קונקרטית לזיוף. מי שמגיש הקלטה אינו פטור מביסוס מקורה ומהימנותה. אולם מכאן לא נובע שכל בעל דין רשאי לכפות בדיקה פורנזית באמצעות אמירה כללית ש״היום אפשר לזייף הכול״. הטענה צריכה להיבחן על פי נסיבות הראיה המסוימת, טיב ההליך והתשתית שהוצגה.
בבג״ץ 38379-12-24 פלונית נ׳ בית הדין השרעי לערעורים ירושלים (23.2.2025), שעסק בהפניות לאסמכתאות משפטיות בדויות, עמדה השופטת גילה כנפי־שטייניץ על הסכנה של יצירת קובצי שמע, תמונות וסרטונים המתארים אירועים שלא התרחשו. זו התייחסות חשובה לאיום, אך היא נאמרה במסגרת דיון רחב בשימוש בבינה מלאכותית במשפט, ולא במסגרת הכרעה בקבילותו של דיפ־פייק מסוים. אין לייחס לפסק הדין מבחן ראייתי מיוחד שטרם נקבע בו.
הדין הקיים מספק נקודת מוצא. בע״פ 869/81 שניר נ׳ מדינת ישראל, פ״ד לח(4) 169 (1984), נידונו התנאים הטכניים והמהותיים לקבלת הקלטה. בע״פ 4481/14 פלוני נ׳ מדינת ישראל (16.11.2016) הציע השופט אורי שהם להתאים את הדרישות לעידן הדיגיטלי, ולשים דגש על מהימנות תיעוד הדברים ועל זיהוי הדוברים, במקום לעמוד באופן דווקני על תנאים שנקבעו בתקופת מכשירי ההקלטה האנלוגיים. במסגרת זו הביע עמדה המצמצמת את הצורך לפסול העתק הנחזה למהימן רק משום שאינו קובץ המקור. יש להבחין בין דברי השופט שהם לבין הלכה מחייבת: יתר חברי ההרכב לא אימצו באותו פסק דין שינוי כולל של תנאי הקבילות, ואין להסיק ממנו כלל אוטומטי להעברת נטל ההוכחה בכל טענת דיפ־פייק.
לכן אין תשובה אחת לשאלה ״מי צריך להוכיח״. מגיש ההקלטה נדרש להניח תשתית מתאימה לאותנטיות שלה, ולעיתים די בעדות המקליט, בזיהוי הדוברים ובהסבר על דרך שמירת הקובץ. כאשר מוצגות אי־התאמות ממשיות או אינדיקציות טכנולוגיות לזיוף, עשוי להתעורר צורך בבירור נוסף, בגילוי החומר המקורי או בבדיקת מומחה. טענת זיוף בלתי מסוימת אינה מחליפה את המבחנים האלה, אך גם העדר ראיות פורנזיות מצד המתנגד אינו מעניק לראיה אישור אוטומטי.
כאן נדרשת הבחנה טכנולוגית בסיסית בין שלוש שאלות: האם הקובץ השתנה מאז שנשמר; מי יצר אותו ובאילו נסיבות; והאם האירוע המוצג בו אכן התרחש. אלה שאלות שונות. קובץ שלא השתנה יכול להכיל דיבור סינתטי שנוצר מלכתחילה, ואילו קובץ שהומר לפורמט אחר או נשלח ביישומון מסרים יכול להיות תיעוד אמיתי שאיבד חלק מנתוניו הטכניים. שינוי בקידוד, במועד הקובץ או במטא־דאטה עשוי להצדיק בדיקה, אך אינו מוכיח כשלעצמו זיוף.
אין הצדקה להפוך כל הקלטה או סרטון לעניין המחייב חוות דעת מומחה. השאלה היא אם קיימת מחלוקת ממשית על האותנטיות, ומהי הבדיקה המידתית הדרושה כדי להכריע בה. בדיקה בלתי ממוקדת גם עלולה לייקר את ההליך, לחשוף מידע פרטי ולייצר מראית עין של ודאות מדעית שאינה קיימת.
הדיון בארצות הברית ממחיש את הקושי. הוועדה המייעצת לכללי הראיות הפדרליים בוחנת מאז 2023 טיוטה ל־Rule 901(c), המיועדת לראיה הנטענת להיות מפוברקת או ערוכה באמצעות בינה מלאכותית יוצרת. לפי הטיוטה, בעל דין התוקף את הראיה צריך להציג תחילה תשתית המספיקה להצדיק בירור של טענת הזיוף. רק אם עבר סף זה, יידרש מגיש הראיה לשכנע את השופט כי סביר יותר מאשר לא שהיא אותנטית. זהו מנגנון מוצע עם שני שלבים מוגדרים, ולא הוראת דין שנכנסה לתוקף.
במאי 2026 החליטה הוועדה שלא לקדם אז את פרסום הטיוטה להערות הציבור. בדיון שנערך בבוסטון ב־15 באוקטובר 2026, כך דיווחה רויטרס מן הישיבה עצמה, הזהירו נציגי OpenAI ו־Meta מפני הקושי הגובר להבחין בין תוכן סינתטי לבין תיעוד אמיתי; יו״ר הוועדה הודיע על הקמת ועדת משנה להמשך בחינת הסוגיה. לפי מסמכי הוועדה והדיווח, Rule 901(c) טרם אושרה. יש להבחין בינה לבין ההצעה הנפרדת ל־Rule 707, העוסקת בבחינת מהימנותם של תוצרי מערכות בינה מלאכותית המוגשים כראיה. שתי היוזמות עוסקות בבעיות ראייתיות שונות.
ההשוואה אינה מאפשרת לייבא את הטיוטה האמריקאית לישראל. בארצות הברית ההצעה מבקשת שהשופט יפעיל סינון מחמיר יותר לפני שהראיה תובא בפני חבר מושבעים, בהתקיים תשתית ראשונית לזיוף. בישראל השופט מכריע הן בקבילות והן במשקל, אך אין בכך כדי להכריע מראש אם מחלוקת אותנטיות תידון בשלב הסף או בעת הערכת הראיות. התרומה החשובה של הדיון האמריקאי היא ההכרה בכך שגם בדיקה מחמירה צריכה להתחיל בטענה שיש לה בסיס, ולא בחשש מופשט מפני הטכנולוגיה.
גם הכלים הטכנולוגיים אינם פותרים לבדם את הבעיה. גלאי דיפ־פייק מזהים דפוסים סטטיסטיים שעשויים להצביע על יצירה או עריכה סינתטית, אך הם עלולים לטעות בשני הכיוונים. ביצועיהם מושפעים מסוג הקובץ, מהדחיסה, מן המודל שיצר את התוכן ומפער בין החומר שעליו נבחנו לבין החומר שבמחלוקת. מסקנה פורנזית רצינית צריכה להסביר מה נבדק, באילו כלים וגרסאות, מהן מגבלות הבדיקה ואילו הסברים חלופיים קיימים לממצאים. היעדר סימנים לזיוף בבדיקה מסוימת אינו שקול להוכחה שהקובץ אותנטי.
מנגנוני אימות מקור, כגון תקן C2PA, פועלים באופן שונה מגלאי זיופים: הם מאפשרים לקשור לקובץ הצהרות חתומות דיגיטלית על זהות הגורם החותם, על מקור המדיה ועל פעולות שבוצעו בה. אימות חתימה וקישור קריפטוגרפי לקובץ יכולים להעיד שההצהרות לא שונו מאז החתימה, אך אינם מאמתים באופן עצמאי שכל פרט בהצהרה נכון או שהאירוע המתואר התרחש. גם היעדר אישורי מקור כאלה אינו מוכיח זיוף; ייתכן שלא נוצרו או שלא נשמרו בעת העברה. מערכת טובה לבדיקת ראיה דיגיטלית משלבת אפוא בדיקת מקור ושרשרת החזקה עם עדויות וראיות חיצוניות, במקום להסתמך על תווית ״אותנטי״ של תוכנה.
שמירת הראיה ובדיקתה בהליך המשפטי
ההגנה על ערכה של ראיה דיגיטלית מתחילה לפני הגשתה. רצוי לשמר את הקובץ כפי שהתקבל, ולנסות להשיג את הקובץ מן המכשיר או מן המערכת שבה נוצר, ולא רק גרסה שנשלחה מחדש. ניתן לחשב ערך גיבוב קריפטוגרפי, כגון SHA-256, ולתעד מי חישב אותו ומתי. התאמה בין ערכי גיבוב מסייעת להוכיח שקובץ לא השתנה מאז נקודת הבדיקה. היא אינה מוכיחה שלא זויף קודם לכן, אינה מזהה את מי שצילם ואינה מאשרת את אמיתות התוכן. זהו כלי לבקרת שלמות, לא תעודת כשרות ראייתית.
בניהול תיק שבו הקלטה או סרטון עשויים להכריע מחלוקת, יש להקפיד על ארבע פעולות מעשיות:
1. לשמור את הקובץ באיכות ובפורמט הקרובים ככל האפשר לאלו שבהם נוצר, ולשמור בנפרד עותק עבודה; כאשר אפשר, לתעד גם את המכשיר, החשבון או מערכת המצלמות שמהם הופק. אין להסתפק בלי בדיקה בגרסה שהועברה ברשת חברתית או ביישומון מסרים.
2. לתעד את שרשרת ההחזקה: מי יצר את התיעוד, מתי, היכן נשמר, מי העביר אותו ואילו המרות או עריכות נעשו בו. יש לשמור גם גרסאות נוספות והקשר רלוונטי, משום שקטע אמיתי שהוצא מהקשרו עלול להיות מטעה בלי שנעשה בו זיוף סינתטי.
3. לגבות את נסיבות הצילום או ההקלטה בעדות ובראיות עצמאיות, כגון התכתבויות, יומני מערכת, נתוני תקשורת או תיעוד ממקור נוסף, לפי העניין ובכפוף לדין. מידע מטא־דאטה יכול לסייע, אך מועדי קבצים ונתוני מכשיר עשויים להשתנות ואין להתייחס אליהם כאמת מוחלטת.
4. כאשר קיימת טענה ממוקדת לזיוף של ראיה מרכזית, להגדיר למומחה שאלות בדיקה מוגדרות: רציפות תיעוד, מאפייני קידוד, סימני עריכה, התאמה לקובץ המקור ולאפשרויות המכשיר, והסברים חלופיים. בדיקת מכשיר אישי צריכה להיעשות באופן מידתי ותוך הגנה על מידע שאינו קשור למחלוקת.
בת״א (שלום הרצליה) 44303-02-20 ניר נ׳ שטייף (7.2.2021) נדחתה בקשה לפסול הקלטה בשלב מוקדם, אך בית המשפט התיר להעמיד את מכשירי ההקלטה והצילום לבדיקה, בכפוף לתנאים ולהפקדה של 3,000 ש״ח להבטחת השבתם. בנוגע לטלפון נייד או למכשיר הכולל מידע פרטי שאינו נוגע לתביעה, נקבע כי תידרש בקשה נפרדת למתן הוראות. זו החלטה דיונית של בית משפט שלום, שניתנה לפני עידן הדיפ־פייק הנוכחי; חשיבותה היא בדרך הבירור המידתית, ולא ביצירת כלל מחייב חדש.
הצד המבקש לפסול ראיה צריך לתקוף את הראיה המסוימת, ולא את הטכנולוגיה בכללותה. לעיתים סתירה חיצונית משמעותית תהיה בעלת ערך רב יותר מתוצאתו של גלאי דיפ־פייק. לעיתים הבדיקה תגלה דווקא שהקובץ עבר דחיסה שגרתית ושאין בממצא הטכני כדי ללמד על שינוי תוכני. כל אחת מן האפשרויות מחייבת ניסוח מדויק של המסקנה, בלי להפוך ספק טכנולוגי להשערת זיוף שהוכחה.
הסכנה האמיתית היא אימוץ קיצוניות ראייתית כלשהי: קבלה בלתי ביקורתית של כל קובץ דיגיטלי, או חשד אוטומטי בכל תיעוד בשל יכולות הבינה המלאכותית. שתי הדרכים מחלישות את בירור העובדות.
טענת דיפ־פייק אינה פוסלת ראיה מעצמה. על מגיש הראיה לבסס את מקורה ואת מהימנותה בהתאם לנסיבות, ועל המבקש לתקוף אותה להצביע על טענה עניינית המצדיקה בירור. ככל שהראיה חשובה יותר והחשד ממוקד יותר, כך עשויה להידרש בדיקה עמוקה יותר, אך תוצאתה חייבת להישען על שילוב של ממצאים טכנולוגיים, עדויות והקשר עובדתי. כך ניתן להתמודד עם זיופים מתוחכמים בלי לאפשר לטענת זיוף בלתי מבוססת לשלול ראיות אמיתיות.
אם אתם עומדים להגיש הקלטה, צילום או סרטון כראיה מרכזית, או שהוגשה נגדכם ראיה דיגיטלית שאתם חושדים באמינותה, מומלץ לבחון את דרך השימור ואת התשתית הראייתית הנדרשת לפני שמגישים את הראיה או מעלים טענת זיוף. מחלקת הליטיגציה של משרדנו מלווה לקוחות בהליכים אזרחיים ומסחריים ובשאלות הראייתיות המתעוררות בהם.
נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.
ניתן לפנות למשרדנו בכל שאלה בנושא ונשמח לסייע.
אפשר ליצור קשר בטלפון 03-6236130, בדוא״ל office@ailaw.co.il או באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר.