"חופש העיסוק" מול "חופש ההתקשרות" – על התניית הגבלת העיסוק בחוזה עבודה

חוק-יסוד: חופש העיסוק, מעניק לעובד זכות לעבוד בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד.

אולם, אחד מהסעיפים הנפוצים ביותר בחוזי העבודה, יעסוק בדרך כלל בעתיד לבוא, ביום שבו העובד יעזוב את מקום העבודה או יפוטר, למקרים אלו, יקבע בדרך כלל בחוזה העבודה סעיף "אי תחרות" לפיו העובד מתחייב שלא לעבור אל המתחרים, ולא להתחרות במעסיקו הנוכחי.

הרציונל מאחורי רצונו של המעסיק להגביל את יכולות העובד לחצות את הקווים ולעבור אל המתחרים מובן, והוא אף לגיטימי.

אולם, כפי שנקבע בבית הדין הארצי, למשל בפס"ד בפרשת צק פוינט (ע"ע -164-99 דן פרומר - רדגארד בע"מ, פד"ע לד(1999) 294), לתניית הגבלת העיסוק בחוזה עבודה אישי "אין ליתן משקל רב". בית הדין הארצי קבע שם כי לתניית הגבלת העיסוק תהא נפקות אך ורק כאשר זו סבירה ומגנה על סודות מסחריים, כך שבהיעדר סודות מסחריים, גובר עיקרון חופש העיסוק על עקרון חופש ההתקשרות.

גם הרציונל לכך ברור, חופש העיסוק הוא עיקרון יסוד חוקתי, והינו זכות יסוד של כל אדם בישראל, הזכות לעבור ממקום עבודה אחד למשנהו (שהרי מוסד העבדות עבר מן העולם)  ובכך להביא לידי ביטוי את כישוריו הייחודיים של העובד [כמו גם ניסיונו, אשר אלו רכושו ומשאב כוחו של העובד.

לזאת יש להוסיף כי את תחום משפט העבודה, מנחה עקרון יסוד, אשר מבוסס על חזקת חוסר השוויון הבסיסי שבין כוחו של העובד לבין כוחו של המעסיק. לפיו, אין ליתן תוקף להתניות מסוימות בחוזה עבודה אישי, אשר יש להניח כי עובד סביר לא היה מסכים להן מרצונו החופשי. בית הדין הארצי בפס"ד צ'ק פוינט, אף משווה את הדבר להחתמת עובד עם קבלתו לעבודה על כתב ויתור, בו הוא מוותר על זכויות המוקנות לו מכוח חוקי העבודה. כך נקבע שם: "יודגש, כי ככלל, עובד חותם על תניית הגבלת עיסוק מחוסר בררה; העובד רוצה להתקבל למקום העבודה, אולם סביר להניח כי אם יסרב לחתום לא יועסק".

מאחר והידע והניסיון שצובר העובד במהלך עבודתו אצל מעסיקו הקודם [לרבות שיטות עבודה, נוסחאות, תמחורים וכדומה] הופכים לימים, לחלק מכישוריו, הרי שאין מקום להגביל אותו מלעשות בכישוריו האישיים, שימוש כרצונו. זאת גם מהסיבה כי עובד סביר לא יוותר על זכותו להשתמש בכישוריו ובניסיון שרכש במהלך עבודתו אצל מעסיקו הקודם. מה עוד כי מקום עבודתו של אדם, אשר שם הוא מבלה חלק ניכר ורב ומיומו, אינו אך אמצעי השתכרות אלא אף מקום ממנו העובד מבקש להפיק סיפוק ממימוש כישוריו תוך הגשמה עצמית. כך הגבלת העובד מלעסוק אצל מעסיק אשר בו הוא יכול לממש את כישוריו, בהכרח תפגע בזכותו של העובד להגשים את עצמו.

ואם לא די בכל אלו הרי שהמשק המודרני מבוסס על קיומה של תחרות חופשית בשוק פתוח וכלכלה חופשית, בין היתר, באשר להון, ובפרט להון אנושי. בנסיבות אלו הרי שהגבלה על זכותו של עובד לעבור ממקום עבודה אחד למשנהו פוגעת גם בתחרות החופשית הקיימת בשוק.

יפים לעניין זה דבריו של בית הדין הארצי בפס"ד צ'ק פוינט לעיל:

"ככלל, עובד עובר ממקום עבודה אחד למשנהו במטרה להתקדם ולשפר את תנאי עבודתו. האדם חופשי לעבוד במקום בו יחליט ואם לדעתו המעבר למקום עבודה חדש מיטיב עמו, זכותו לעשות כן. במקרה דנן, אין ספק, כי המערער יוכל להשיג לעצמו תנאי עבודה טובים יותר אם תהיה לו האפשרות לעשות שימוש במומחיות שרכש בתחום ה-VPN, מאשר אם יועסק בפיתוח תחום אחר של תוכנה. בנוסף, עובד רשאי לעזוב את מעסיקו ובסייגים שונים לפתוח עסק בבעלותו."

אם זאת, ישנם מקרים חריגים, אשר בהם גוברת תניית אי התחרות על חופש העיסוק, כאשר המקרה הבולט ביותר, הינו מקרה בו המתחרה (העסק שאליו עובר העובד) הוא אשר שידל את העובד לעזוב את מקום עבודתו ולקחת עימו סודות מסחריים. מקרה שכזה ארע למשל בפרשת יבין פלסט בע"מ (בג"ץ 1683/93 ‎יבין פלסט בע"מ‎ ‎נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ''ד מז(4) 702) שם הוכח כדלקמן: "אכן, המקרה שלפנינו הוא קיצוני בעובדותיו. המעביד החדש התקשר עם העובד משום שביקש לדעת את הסודות המקצועיים של המעביד המקורי (בעיקר רשימת ספקים ולקוחות). בעבודתו החדשה אכן עשה העובד שימוש בידע הסודי והתקשר עם ספקים ולקוחות של מעבידו המקורי. כל אלה יוצרים פגיעה קשה בזכויותיו של המעביד המקורי ומזכים אותו בסעדים שעליהם עמדו בתי הדין לעבודה.".

כמו כן, מובן כי גם במקרים שלא הוכח מעשה של גזל הסודות המסחריים, אלא שהסכם העבודה הוכח כהסכם שנעשה בתום לב ומטעמים מוצדקים, גם אז, גוברת תניית אי התחרות על חופש העיסוק. כאשר מקרה בולט שבו הוכח כי ההסכם מצדיק את תניית אי התחרות, הינו למשל כאשר המעסיק "קנה" את אי התחרות, וליתר דיוק שילם לעובד על מנת שלא יתחרה בו בעתיד, ומקרה שכזה נדון לאחרונה בעניין ע"ע (ארצי) 53483-12-22  אופקים סוכנות לביטוח כללי בע"מ - צביה תבור, (15.7.2024) שם הוכח כי: "בסעיף אי התחרות, המצוי בנספח ב' להסכם, מאשרת העובדת כי התמורה בשיעור 20% משווי תיק הביטוח היא תמורה ראויה בגין התחייבותה שלא להתחרות בחברה לאחר סיום קשר העבודה (סעיף 3).  לטעמינו, על רקע האמור יש לראות בהסכם בין העובדת לבין החברה הסכם משולב דו מהותי. הנדבך הראשון בעל אופי מסחרי - מכירת הגישה ללקוחות והמידע האגור בתיקי הלקוחות כנגד התחייבות העובדת כלפי המעסיקה לא לטפל בלקוחות אלה במסגרת סוכנות אחרת, ובתמורה לכך שולמו לעובדת העמלות במהלך תקופת העסקתה ונקבעה זכאותה למענק המיוחד עם סיום קשר העבודה; הנדבך השני, בעל אופי תעסוקתי והוא נוגע לתמורה שתינתן לעובדת בעד המשך הטיפול בלקוחות תחת חסותה של המעסיקה וסוכני הביטוח מטעמה, היא השכר החודשי. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה תנית הגבלת חופש העיסוק היא מכשיר להגשמת הנדבך הכלכלי מסחרי, שבמוקדו מכר תיק הביטוח על המידע והגישה הגלומים בו כנגד התמורה ששולמה לעובדת בגין כך. באותו אופן אף תשלום המענק המיוחד שאמור היה להשתלם לעובדת במקרה של סיום עבודתה או מכירת תיק הביטוח על ידי המעסיקה מאפיין עסקה כלכלית, ולא תשלום אגב יחסי עבודה רגילים."

הנה כי כן, כאשר המעסיק מוכיח כי הוא שילם לעובד בדיוק כדי למנוע את התחרות העתידית בו, וכאשר מעסיק מראה כי העובד והמעסיק החדש קשרו נגדו קשר לגזל סודות מסחריים, או אז, ישנם מקרים חריגים בהם יגביל בית הדין לעבודה את חופש העיסוק של העובד, ויקבע למשל כי העובד יוכל להתחיל בעבודתו החדשה רק לאחר תקופת צינון משמעותית.

כמובן שכל מקרה שכזה נבחן לגופו, ועל המעסיק הנטל להוכיח את הנדרש לשם קבלת צו מבית הדין להגבלת חופש העיסוק של העובד.

נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד והוא אינו נועד בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.

ניתן לפנות אלינו בכל שאלה בנושא ונשמח לעזור לכם.

אפשר ליצור קשר דרך האייקון של הטלפון (אם אתם גולשים דרך טלפון נייד), בטל': 03-6236130, באימייל, באמצעות טופס יצירת קשר שמופיע בתחתית העמוד מצד שמאל או בכל דרך שתרצו.